הבית היקר ביותר שנמכר אי פעם: כך נראית אחוזה של מאות מיליוני דולרים מבפנים ומבחוץ

יש בתים שנבנים כדי לגור בהם, ויש בתים שנבנים כדי להצהיר הצהרה. בעולם הנדל״ן האולטרה־יוקרתי, שבו הקונים הם מיליארדרים, משפחות מלוכה, מנהלי קרנות גידור ואנשי עסקים בינלאומיים, המחיר של בית כבר לא נקבע רק לפי מספר החדרים, גודל הבריכה או איכות השיש במטבח. הוא נקבע לפי דבר נדיר בהרבה: מיקום שכמעט אי אפשר לשכפל, פרטיות מוחלטת, נוף יוצא דופן, סמל סטטוס, ולעיתים גם הרצון להחזיק בנכס שאנשים ברחבי העולם ידברו עליו

אחת העסקאות הבולטות ביותר שנרשמו בשוק הזה הייתה בהונג קונג, שם נמכרה אחוזה באזורי היוקרה של העיר בסכום של כ־2.5 מיליארד דולר הונג־קונגי, שהם בערך 320 מיליון דולר אמריקאי. לפי רשימות עסקאות בהונג קונג, הבית ב־75 Deep Water Bay Road נמכר בשנת 2017 ונחשב לאחת מעסקאות המגורים הפרטיות היקרות ביותר שתועדו בעולם

קראו גם: מחיר למשתכן: המחיר למ"ר והסיכוי לזכות, לפי יישוב

הונג קונג היא לא מקרה מקרי. במשך שנים היא נחשבה לאחד משוקי הנדל״ן היקרים בעולם, בעיקר בגלל שילוב של צפיפות קיצונית, מחסור בקרקע, ביקוש מצד עשירי אסיה ומעמד כלכלי בינלאומי. באזורים כמו The Peak, Deep Water Bay ו־Repulse Bay, בית פרטי הוא לא רק נכס נדל״ני. הוא מוצר נדיר במיוחד. בעיר שבה רוב התושבים חיים בדירות קטנות, אחוזה פרטית עם שטח, נוף ופרטיות הופכת לפריט כמעט בלתי ניתן להשגה

המחירים באזורים האלה ממחישים את הפער העצום בין שוק הדיור הרגיל לבין שוק הנדל״ן של האלפיון העליון. ברשימת העסקאות היקרות בהונג קונג מופיעות מכירות נוספות בסכומים של יותר ממיליארד דולר הונג־קונגי, כולל בתים ב־Gough Hill Road, Barker Road ו־Mount Nicholson. כלומר, לא מדובר בעסקה חד־פעמית בלבד, אלא בשוק שלם שבו נכסים בודדים מסוגלים להגיע למחירים שמקבילים לתקציבים של חברות גדולות

בארצות הברית, השיא המוכר נמוך יותר אך עדיין כמעט בלתי נתפס. בשנת 2019 רכש המיליארדר קן גריפין פנטהאוז בבניין 220 Central Park South בניו יורק תמורת 238 מיליון דולר. העסקה הזו נחשבת לרכישת המגורים היקרה ביותר בתולדות ארצות הברית. הפנטהאוז ממוקם באחד הבניינים היוקרתיים ביותר במנהטן, מול סנטרל פארק, באזור שמכונה לעיתים “שורת המיליארדרים

הבחירה של גריפין בניו יורק מספרת סיפור רחב יותר על שוק היוקרה האמריקאי. עבור מיליארדרים, דירה כזו אינה רק מקום לישון בו בזמן ביקור בעיר. היא גם נכס השקעה, כתובת יוקרתית, סמל כוח, ולעיתים חלק מאוסף נדל״ן בינלאומי שכולל בתים בלונדון, מיאמי, פאלם ביץ׳, ניו יורק ואירופה. כשאדם משלם מאות מיליוני דולרים על פנטהאוז, הוא לא קונה רק קירות, אלא גישה למועדון מצומצם מאוד של אנשים שיכולים להרשות לעצמם נכסים כאלה.

ירה. בניו יורק, לעומת זאת, השיא האמריקאי הגיע מדירה בבניין מגורים. זה נשמע מוזר למי שמדמיין “בית יקר” כאחוזה עם שערים, גינה ובריכה, אבל במנהטן הנוף לסנטרל פארק, הגובה, השירותים של הבניין והכתובת עצמה יכולים להיות יקרים לא פחות מקרקע פרטית

מאחורי העסקאות האלה מסתתרת גם שאלה כלכלית רחבה יותר: למה בכלל מישהו ישלם סכום כזה על בית? התשובה אינה רק “כי הוא יכול”. עבור עשירי־על, נדל״ן יוקרתי משמש לעיתים כאמצעי לשמירת הון. בניגוד למניות או מטבעות, בית יוקרתי במיקום נדיר הוא נכס מוחשי. גם אם השוק משתנה, הקרקע עצמה נשארת מוגבלת. באזורים כמו פסגת הונג קונג, סנטרל פארק סאות׳ או בל־אייר, אי אפשר פשוט “לייצר” עוד מיקומים כאלה

עם זאת, לא כל מחיר שמופיע בכותרות הוא מחיר מכירה אמיתי. יש הבדל גדול בין נכס שנמכר בפועל לבין נכס שמוצע למכירה במחיר חלומי. לאחרונה דווח כי אחוזת ענק בבל־אייר שקשורה למשפחת המלוכה הקטרית הוצעה למכירה ב־400 מיליון דולר. אם תימכר במחיר הזה, היא עשויה לשבור את השיא האמריקאי, אך נכון לעכשיו מדובר במחיר מבוקש ולא בעסקה סגורה. לפי הדיווחים, מדובר במתחם עצום של כ־70 אלף רגל רבוע, עם עשרות חדרי שינה, בריכות, ספא, חדר כושר, תיאטרון ואפילו חדר רפואי עם מכשיר רנטגן

הדוגמה הזו ממחישה כיצד שוק היוקרה עובד גם דרך תדמית. מחיר מבוקש של 400 מיליון דולר יוצר עניין תקשורתי עולמי, מושך תשומת לב של קונים פוטנציאליים וממקם את הנכס כמשהו יוצא דופן עוד לפני שנמכר. אבל ההיסטוריה מלמדת שלא תמיד נכסים כאלה נמכרים במחיר המבוקש. אחוזות רבות בארצות הברית הוצעו בעבר במחירי שיא, אך נמכרו בסופו של דבר בסכומים נמוכים בהרבה

ועדיין, עצם העובדה שבתים מוצעים ונמכרים בסכומים כאלה מצביעה על שינוי עמוק בעולם העושר. הפער בין שוק הדיור הרגיל לבין שוק בתי־העל הולך וגדל. בזמן שמיליוני אנשים בעולם מתקשים לרכוש דירה ראשונה, קבוצה קטנה מאוד של קונים מתחרה על נכסים שמחירם גבוה מתקציב שנתי של עיר בינונית. זה הופך את סיפורי הנדל״ן האלה לא רק לרכילות על עשירים, אלא גם למראה של אי־השוויון הגלובלי

כתבות נוספות:

עקבו אחרינו